כשהמוח מפסיק לבלבל את המוח

כבר מזמן שלמדתי להפריד בין המחשבות שלי אלי.

כבר מזמן שלמדתי שהמחשבות שלי הן לא אני ובדרך כלל אין להן שייכות אמיתית לסיטואציה כזאת או אחרת.

למדתי שהסיטואציה נעשית טובה או רעה בהתאם למה שאני חושבת עליה, לה עצמה אין כל שיפוט על עצמה.

הסיטואציה לא שופטת את עצמה לחיוב או לשלילה עד שהמוח שלי מופיע ומספר את הסיפור עליה.

וכך גם לגבי אנשים.

אנשים התנהלו להם בשקט עד שהגעתי. הם לא ידעו שהם טובים או רעים, כאלה או אחרים, הם לא ידעו שהם צריכים להשתנות, עד שאמרתי להם. אומרים, שהילידים באפריקה מעולם לא היו עירומים, עד שהגיעו אנתרופולוגים. הם היו פשוט מה שהם, עד שמישהו קרא לזה בשם.

כשאני חושבת מחשבות טובות, אני נשארת בסביבה, כי כשאני חושבת טוב אני טובה ונחמדה ותקשורתית, משתפת פעולה ונוחה לציבור.

כשהמוח שלי מתקיף במחשבות שליליות אני משתדלת להיות רחוקה מחברת בני אדם, עד שאכנס איתו לשיחה, אבדוק ואתבונן.

כי אם חס וחלילה אני מאמינה למחשבות שלי, אני נעשית מפגע סביבתי ממש. מישהי שקשה להיות לידה.

היום היה לי יום "קפה". סוף סוף ככה, זמן בשקט לשבת ולקרוא את הפוסטים שלכם, אחד אחרי השני.

חג החירות המקסים איתנו ואיתו מגיעות הברכות לחג ורבים מהפוסטים שואלים ומסבירים מהי חירות – הסברים יפים ומעניינים.

וכולנו מחפשים ומחפשים. אולי כי אנחנו יודעים שיש את זה בוודאות.

יש את המקום הזה המשוחרר לגמרי, שסיים לפחד, שסיים להתלבט, שהכול שם נהיר ושקט. הוא ישנו המקום הזה, אנחנו רק עדיין לא מוצאים אותו.

אז הלכתי רגע לעצמי לחפש.

ברור שאינני חופשייה – אני כבולה לגוף הזה שלי, לדעות שלי, למחשבות שלי. אבל אני גם חווה הרבה רגעים של חופש, ולאורך שנות תהליך המודעות שלי, חוויתי את עצמי ועדיין אני חווה את עצמי, משתחררת מהרבה כבלים שהחזיקו אותי.

פחדים שפעם ניהלו אותי, עזבו. רגשות קשים וטינה, נעלמו. התמכרויות התפוגגו ועוד רבים וטובים מגורמי הסבל שלי, עזבו, ועד רגע זה עוד לא בחרו לחזור.

וכשאני מסתכלת על האנשים שמולם אני עובדת, גם הם חווים את אותו הדבר.

בגדול, אנחנו כבולים (עדיין), אבל בתוך תהליך המודעות, כל אחד בקצב שלו, אנחנו חווים שחרור מכבלים שעד לפני.... היו מהות חיינו.

אז כשאני בודקת במה מתאפיינים רגעי השחרור האלה ומה מאפיין כבלים שהלכו לבלי שוב, אני מוצאת שוב ושוב את אותו הדבר – המוח שלי הפסיק לספר עליהם סיפור. המוח שלי הפסיק לבלבל לי את המוח בעניין הזה.

s אם המוח שלי לא מספר אף סיפור על מערכות היחסים שלי ועל האנשים המשתתפים בהן, ואף אחד ושום דבר לא צריך להית אחרת ממה שהוא, אזי אני חופשייה ופתוחה בתוך הקשר ואנשים חופשיים להיות כל מה שהם רוצים להיות לידי. במקום כזה מתממשת אהבה בשקט ובאין מפריע.

s אם אין לי סיפור על הגוף שלי. אם איני שופטת אותו לטוב או לרע, אם הוא לא צריך להיות משהו אחר. אזי אני חופשייה להיות אני. רזה או שמנה, יציבה או מדולדלת, בריאה או חולה, כאוות נפשי. אז אני חווה נינוחות ושקט וחופש וגמישות, לא משנה מה מצבי.

s אם אין לי סיפור על מצבי הכלכלי לטוב או לרע. אני מתנהלת בחופשיות ובפתיחות, גם כשאיציק מהבנק מתקשר. ואם יידרש פתרון, הפתרונות שלי יהיו יצירתיים ופשוטים.

בלי הסיפורים של המוח שלנו אנחנו חופשיים. לא לחינם כשאנחנו יוצאים לנופש, או נוסעים למקום זר והמוח יכול לרגע לפנות את מקומו, סתם כי הוא לא מכיר, סתם כי המקום זר לו ואין לו עליו שום שיפוט, אנחנו חווים שקט ורוגע. לא לחינם אנחנו מחכים לחופשות והנסיעות האלה.

אני מאחלת לכולנו שבקרוב נצא לחופשי מעצמנו, מהמחשבות שלנו, הרצונות שלנו, השיפוטים שלנו, הדעות שלנו, או כל דבר אחר בעצמנו שכולא אותנו.

המשך ימי חרות וחופש.

אוהבת אתכם ממש

נורית